תזכיר חוק זכות-יוצרים, התשט"ז - 2003 - פרצה קוראת למפר

האופן בו הוגדרה זכות היוצרים בתזכיר הצעת החוק, כשילוב בין הזכות הכלכלית והזכות המוסרית לחטיבה אחת, הוא "אם כל חטאת". ההגדרה הלקויה פותחת פתח לטענה כי כל עוד לא הופרה זכות היוצרים - על כל מרכיביה - לא ניתן להאשים אדם בהפרה. הניסוח הבעייתי מקשה גם על האפשרות "למסחר" את זכות היוצרים, ואם בכך לא די - הרי שמתברר כי זכותו המוסרית של היוצר אינה מעוגנת כראוי בנוסח הקיים.

בצד המחמאות שהוענקו למחברי תזכיר חוק זכות-יוצרים, התשט"ז – 2003, ("התזכיר"), הוטחה בהם בקורת לא קטנה, ובין היתר, זו של פרופ' אמנון רובינשטיין אשר תקף, אם אינני טועה, את הרשות לשימושי חינם ביצירות שהעניק התזכיר למוסדות חינוך (סעיף 35 לתזכיר).

אנו ננסה להתרכז בפרצות הרבות אשר יצר התזכיר בכל הקשור לזכות המוסרית, ולשילובה עם הזכות הכלכלית, כפי שמכונה זו על ידי מחברי התזכיר.

"זכות יוצרים" – הגדרה לקויה.

מצד אחד – פרצה קוראת לגנב:

"זכות-יוצרים" מוגדרת בסעיף ההגדרות של התזכיר כ"הזכויות הכלכליות לפי הפרק השלישי והזכויות המוסריות לפי הפרק השמיני".

לעניות דעתנו, הגדרה משולבת זו, אם להתבטא בחריפות, היא אם כל חטאת. ומדוע?

סעיף 66 (א) לתזכיר קובע כי: "הופרה זכות יוצרים רשאי בית המשפט.... לפסוק לתובע לכל הפרה פיצויים וגו'..." ( ההדגשה לא במקור – ד.מ.).

ללמדנו כי על מנת שהפרה תיחשב ככזו, צריכה להתקיים הפרה של זכות יוצרים על כל מרכיביה, גם מרכיב הזכות הכלכלית וגם המרכיב של הזכות המוסרית.

על מנת לתת אילוסטרציה של אפשרות המפר להתחמק מאחריות במקרה מעין זה, נביא את הדוגמה הבאה:

לפני שנים אחדות הגיש משרדנו, ביחד עם עוה"ד שירה דונביץ, תביעה בשם הוצאת סטימצקי והגב' צרויה שלו על כי סיפרה האחרון צולם, שוכפל, הודפס ונמכר ללא היתר.

בית המשפט נעתר לבקשתנו להוציא צו מניעה וצויי תפיסה, לאור הפרת זכות היוצרים.

אולם, אילו היה חל החוק שמציע התזכיר, היו אותם מפירים יכולים לטעון במצח נחושה:

"אכן, הפרת ה"זכות הכלכלית" יש כאן, אולם אין כאן הפרת זכות מוסרית: שמה של צרויה שלו כמחברת צוין על גבי הספרים המזויפים. אי לכך, לא הופרו כל מרכיביה של זכות היוצרים, אלא רק אחד מתוך שני מרכיביה, לאמור, הזכות הכלכלית ולא הזכות המוסרית, ומכאן שאין הפרה".

האם , על פי החוק החדש, לא יוכל המפר לטעון כי לא כל זכות היוצרים הופרה, יען כי הופרו רק הזכוית הכלכליות ולא הזכות המוסרית? ובהמשך לכך, האם לא יוכל המפר לטעון כי מאותו רגע ש"זכות יוצרים" כוללת זכות כלכלית וזכות מוסרית כחטיבה אחת, הרי כל עוד לא הפר את הזכות כולה אלא רק חלק מהזכות, לא ניתן להאשים אותו בהפרת הזכות כולה?

האם לא כדאי לנקוט באחד משתי הדרכים: או להפריד בהגדרה את זכות היוצרים "הכלכלית" מהזכות המוסרית, (שזו, לדעתנו, הגישה הנכונה), או, למצער, לקבוע בסעיף 66(א) לתזכיר "הופרה זכות יוצרים או איזה ממרכיביה רשאי בית המשפט.... לפסוק לתובע לכל הפרה פיצויים וגו'..."?

מהצד השני – פגיעה באפשרות השימוש והמסחור בזכות היוצרים:

אולם, לא זו בלבד ששילובה הזכות הכלכלית והזכות המוסרית כאחת בהגדרת "זכות יוצרים" עשוייה להוות פתח מילוט למפירים, הרי מן הצד השני, היא עשויה להקשות על המסחר בזכויות הכלכליות אשר, מטבען, צריכות להיות עוברות לסוחר (הכל תוך הקפדה על הזכות המוסרית).

על בעיה זו ניתן ללמוד מן הניסוח הלקוי, לעניות דעתנו, של סעיף העונשין בתזכיר, הלא הוא סעיף 71 (ה) (1) לתזכיר.

לפי סעיף זה, "עותק מפר" הוא עותק שנעשה "בלא הרשאת בעל זכות היוצרים באופן שמהווה הפרה של הזכות הכלכלית לפי סעיף 10 (1)".

עולה מכאן שכל מו"ל הרוצה, לדוגמה, להדפיס או לתרגם את הספר שאת זכויותיו רכש כדין ממו"ל אחר, חייב לקבל הסכמה בעלת שני אגפים: הסכמת בעל הזכות הכלכלית והסכמתו של בעל הזכות המוסרית, שהרי שתיהן מהוות חלק מ"זכות היוצרים".

אולם, במקרים רבים שתי הזכויות נמצאות בשתי בעלויות נפרדות, (הזכות הכלכלית בידי המו"ל שרכש אותה מן המחבר, והזכות המוסרית הנותרת, כמעט בכל המקרים, בידי המחבר, ועל אחת כמה וכמה כאשר סעיף 54 (ב) לתזכיר קובע כי "הזכויות המוסריות הן אישיות ואינן ניתנות להעברה").

האם יעלה על הדעת שמו"ל בעל הזכות הכלכלית יתן רשות להדפיס ספר, ובעל הזכות המוסרית יתנגד לכך?

נראה כי גם קושיה זו מחזקת את הגישה שיש להפריד בסעיף ההגדרות בין זכות היוצרים ה"קלאסית" לבין הזכות המוסרית.

ויש גם צד שלישי – זילותה של הזכות המוסרית:

מתעוררת איפוא ההרגשה שהזכות המוסרית אשר יובאה למשפט הישראלי בשנים האחרונות (בתיקון משנת תשמ"א), נותרה בבחינת "בת חורגת" של מחברי התזכיר. ובמה דברים אמורים?

סעיף 55 לתזכיר קובע:

"          הזכויות המוסריות הן אלה:

(1)        זכות היוצר כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף והמידה המקובלים;

(2)        זכות היוצר כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יהיה בהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו".

אין לנו תרעומת כנגד האמור בסעיף (1) – אכן זכאי כל מחבר כי שמו ייקרא על יצירתו וכו'.

אולם תרעומת רבה לנו כנגד הקטע המודגש בסעיף (2): המלה "והכל" יכולה לשים לאל את זכות היוצר שלא יוטל פגם ביצירתו, שלא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה, וכי לא תיעשה פעולה "פוגענית" ביצירה.

מכאן עולה כי סילוף, שינוי צורה וכיו"ב אשר, לדעת השופט, אין בהם כדי לפגוע בשמו או בכבודו של היוצר – לאו סילוף הם.

הרי יוכל מאן דהוא לבוא ולטעון כי שנוי היצירה נעשה על דרך של "שיפור" כביכול, ואינו פוגע בכבודו של המחבר.

לדוגמה תיאורטית ואבסורדית: בא מישהו וצבע את עיניה של המונה ליזה בכחול, (בהנחה שזכויות היוצרים היו עדיין קיימות בה). אנשים רבים יבואו ויגידו שהדבר אינו פוגע בכבודו של היוצר, אלא רק "משפר" את התמונה, ואין הדבר מהווה "פגיעה בכבוד".

או, דוגמה ריאלית יותר: בשעתו, לאחר מלחמת ששת הימים, חיברו לוחמי הצנחנים בית נוסף לשיר של נעמי שמר ז"ל "ירושלים של זהב". למיטב זכרוני הדבר עורר את כעסה.

עם זאת, על פי האתוסים המקובלים בישראל, הדבר ודאי אינו פוגע בכבודה של נעמי שמר, אבל אין ספק שהוא מהווה שינוי של היצירה.

נראה לי כי הדבר טעון מחשבה נוספת, שהרי אחרת כל סילוף יכול להפוך למעשה של De minimis בעיניו של שופט זה או אחר.

בצרפת הובאה הדוגמה של שימוש בשיר Mac the knife לפרסום מסעדות של מק דונלד. אין ספק שזה סילוף של היצירה אבל, אולי, בנורמות הנהוגות היום, ייחשב הדבר דווקא לחיזוק כבודו של המחבר?

נראה לנו כי נכון יהייה להפריד בין הזכות המוסרית והזכות הכלכלית, להשיב את כבודה של הזכות המוסרית על מכונו, ולתקן את הסעיפים שנדונו לעיל.

* המחבר מומחה בתחום הקנין הרוחני והנו שותף בכיר במשרד עו"ד ד. מירקין, אפרימה, ברק, מילשטיין, בונה ושות'. המשרד עוסק במשפט מסחרי-אזרחי, דיני עבודה, מיסוי, עסקאות בינ"ל והיי-טק.

עיקריו של מאמר זה הועברו לגב' טנה שפניץ, המשנה ליועמ"ש, במכתב מחודש אפריל שנה זו. הואיל ולא נתקבלה שום תגובה למכתב – אני מרשה לעצמי להניח שלא הגיע לתעודתו, ומכאן מאמר זה.

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.